וויפלאש

בזכות שאפתנותו, לוכד אנדרו את תשומת לבו של פלטשר, מנצח תזמורת הג’אז של הקונסרבטוריון. פלטשר מאמין בקו קשוח כלפי חניכיו, ומערכת היחסים המתפתחת בין אנדרו לבינו עתידה לאתגר את הנגן הצעיר עד קצה כוחותיו. ציר העלילה הזה משמש את דמיאן שאזל כדי לעסוק במצוינות ובדרכים המשונות שבהן היא ניתנת להשגה: שילוב של אכזריות, אלימות, לצד כניעה והשלמה. יש כאן הרבה ג’אז, כולל החופש הצורני שהוא מביא, ובעיקר יש כאן צמד שחקנים בהופעות גדולות. מיילס טלר מצוין כתלמיד שקדן וג’יי־קיי סימונס מוכיח שוב את עוצמת הכריזמה והכשרון שלו.