שלום לנצח

אחרי שחברו הטוב נמצא מת במקסיקו, הבלש הפרטי פיליפ מארלו מנסה לקשור את החוטים בין גנגסטר עצבני, סופר ותיק ואלכוהוליסט ואשתו הסקסית. למרות שיש כאן מזוודות כסף, איומים, רציחות והרבה אינטרסים, אלטמן פחות מתענין במי עשה מה ויותר ב"אווירה" – האופן שבו הדברים זזים וכיצד הבלש שלו מנסה לרדוף אחרי האינטרסים השונים בלי הצלחה יתרה. אברט זצ"ל כתב "זה לא צריך להיות הפילם נואר הראשון שלכם וגם לא האלטמן הראשון שלכם".החלק הראשון נכון, השני פחות -  זהו אלטמן בשיאו: עם מצלמה חקרנית של וילמוש זיגמונד, פסקול שמורכב כולו מעיבודים שונים לאותה נעימה, ועם דמויות שמבלבלות את המח (של עצמן ושלנו). כשמארלו מוצא את דרכו החוצה מהמבוך, גם המבוכה המוסרית מתפוגגת. זוהי עוד אחת מהקלאסיקות הגדולות שהעמיד אלטמן בשנות השבעים. אל תחמיצו!